את הפסח שרדתי די בשלום, טיול של ארבעה ימים למדבר שינה על מזרונים וכולי, כל הכבוד לגוף הבלוי שלי שהצליח לשרוד את זה בשלום.
אחר כך לקח לי יום וחצי לאסוף את כל החלקים שלי בחזרה ולחבר הכל שוב למקום.
אבל תכלס, נגמרה תקופת העדנה, כך זה נראה לפחות.
לוחץ לי, אשכרה לוחץ לי באזור של הסרעפת. מסתבר שהיא יושבת לי שם עם הראש ולוחצת.
ניסיתי קללות, זה לא עזר, ניסיתי חנופה ובקשות ממנה לזוז, גם לא עזר, וכל יום נגמר בזה שכואב לי יותר או פחות אבל כואב.
מעבר לזה גיליתי שנשאר לי עוד המון זמן עד הסוף.
כל הזמן חשבתי שבתחילת יוני אני אמורה ללדת. שאיפהשהו תאריך היעד הוא ב15 ליוני פחות שבועיים, כי אני עושה את זה בסביבות שבוע 38 בדרך כלל מגיעים לתחילת החודש. מסתבר שה15 לחודש זה כבר אחרי הפחתת השבועיים... הפחתתי לעצמי חודש מההריון... ואני טפשה שכמותי לא הבנתי איך יכול להיות שאני בשבוע 29 ונשארו מצד אחד עוד עשרה שבועות ומצד שני עוד חודש וחצי, התעלמתי והעדפתי ללכת על הקל...
אז קלטתי שיש עוד מלא זמן, וקלטתי שהנה, התחיל השליש השלישי ומכאן והלאה זה רק יעשה גרוע יותר, וקלטתי שנכון שעד עכשיו (טפו טפו טפו) היה נפלא, בחיי שנפלא, כלומר היו תלונות (בלי תלונות זו לא תהיה אני) אבל באמת לא משמעותיות, זה לא אומר כלום לגבי ההמשך...
חוץ מזה, ולחרדתי, חלמתי עליה.
הוצאתי אותה מהבטן לרגע כדי לבדוק משהו והיא בכתה, ניגבתי לה את האף והחזרתי פנימה. חלמתי עליה, אני, הצינית, זו שלא מתחברת לעובר, שהריון זו לא מחלה אבל גם לא משהו שצריך להתייחס אליו יותר מדי.
התעוררתי בבעתה מעצמי, אני מתחברת, אמאל'ה.
נושמת אליה חולמת עליה, שוכחת את עצמי בתהליך.
אז יש לי כמה תובנות עד עכשיו:
1. שליש שלישי זה כנראה לא פיקניק.
2. יש משהו בארבעים שבועות הזה שהוא כנראה נכון, הנה, אפילו אני נאלצת להשתנות.
3. טוב שאני כותבת, כדי שבסוף, אזכור לא רק את הג'יפה של הסוף, אלא גם את הכיף של האמצע.
4. תכלס, ובשורה התחתונה, למרות הקיטורים, כל הכבוד לגוף שלי.
מעבר לזה לאור זה שלשווק את עצמי מסחרית אני כנראה לא יודעת החלטתי ללכת לכוון ההתנדבותי קצת, ופניתי לכל מני עמותות והצעתי את עצמי כמלווה התפתחותית לתינוקות. חבל לי להפסיד את הידע שיש לי, חבל לי לא להעביר אותו הלאה, וחבל לי לא להפוך מיומנת יותר ויותר. כרגע עוד יש לי עבודה, אז למה לא לתת קצת מעצמי למען מי שאין לו.
בשבוע הבא אני מקווה גם אצליח לארגן כמה פגישות עם האחראים ולצאת משם.
אוטוטו 30 וזו מדרגה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה