עשיתי בדיקות דם, להשלמת הסקר הגנטי, אני מחכה לתשובות. לפי הגיל, הסיכוי שלי לתסמונת דאון הוא אחד למאה עשרים בערך, סיכוי די גדול. בעקבות השקיפות העורפית הגעתי לאחד לארבע מאות או קצת יותר. עכשיו, החלבון העוברי והבדיקות דם המשלימות יוכלו להגיד לי מה הסיכויים. בעצם מה הסיכונים.
התנועות מתחילות להיות מורגשות יותר ויותר. ולמרות זה אני עדיין חושבת שכל עניין התנועות לפני השבוע ה20 הוא פיקציה. שילוב של גאזים ודמיונות שוא.
מצד שני, אני כמעט בטוחה שעכשיו, כשאני כותבת את המילים האלו הרגשתי משהו. מתועתעת...
טפשת ההריון גם מתחילה לתת בי את אותותיה. אני שוכחת דברים, פעם או פעמיים השארתי סיר על האש ושרפתי אורז לארוחת הצהריים של הילדים. הכל חייב להיות כתוב. כאילו כל הדם מתנקז לי לגידול של העובר ולא נשאר מספיק דם להפעיל את המוח שלי.
גם בעבודה אני מפוזרת. שוכחת דברים. עד עכשיו היה לי מזל וכל פעם נזכרתי ברגע האחרון והספקתי. אבל אני מרגישה איך אני צריכה להתאמץ כדי לשמור על עצמי. לא שהייתי זכרנית גדולה לפני זה.
התחלתי לעשות יוגה להריון.
זה נחמד, חבורה של נשים הריוניות נפגשות אחת לשבוע ומבלות שעה וחצי יחד. אני בין הצעירות שם, יש כמה שממש בסוף ההריון שלהן ואחת שהיא בערך בשבוע שלי.
אנחנו נפגשות, מדברות על הלידות שהיו השבוע, קצת מספרות על התקדמויות שהיו וכל מני כאלו ואז מתרגלות
בעקבות הלימודים שלי אני יודעת היום שמה שאנחנו עושות זה בעיקר עבודה על תנועתיות של בית החזה. הרחם הגדלה מתחילה ללחוץ על בית החזה וכל העסק מאבד את התנועתיות שלו. אז אנחנו מניעות את בית החזה ומאפשרות לסרעפת יותר מרחב מחיה. זה מקל על הנשימה ואני בהחלט חושבת שמקל עלי לעבור את ההריון.
הלימודים של לווי התפתחותי לתינוקות בצעד ראשון לימדו אותי שאפשר לעשות שינויים בגוף, שאנחנו מקולקלים רובינו, ושבקצת הבנה של מערכת השלד והשרירים אפשר לשפר מאוד את איכות החיים. גאון המשה פלדנקרייז הזה. בהחלט כל הכבוד לו.
אז יוגה או לא, את האלמנטים אני מכירה מהעבודה עם התינוקות. ועכשיו מישמים את זה עלי. תנועתיות של בית החזה, חיזוק הרגליים ורצפת האגן וכל מה שצריך בשביל לעבור את ההריון טוב יותר ונוח יותר.
