שבוע תשיעי

יצאתי לטיול.
הדימום הפסיק לגמרי, אז החלטתי לצאת.
ביום הראשון היינו במסלול עירוני. הקפדתי לשבת הרבה, כל פעם כשהיו הסברים. ובערב כשכולם יצאו לבלות אני פרשתי לישון. למחרת במסלול ההליכה כבר ויתרתי ונשארתי באוטובוס. אמרתי שאני לא מרגישה טוב. וזה עבר בשלום.
עד הרגע האחרון עוד התלבטתי אם לצאת למסלול או לא. בדיעבד אני שמחה שלא יצאתי. אשת סוד שלי בעבודה שיודעת שאני בהריון אמרה שהיה מסלול לא קל ומזל שלא יצאתי.

אז שכבתי בשמש בתא המטען של האוטובוס, שרועה על התיקים. הנהג של האוטובוס שכב בצד השני של תא המטען וישן. ואני קראתי. היה לי יום מקסים. נהניתי מאוד. השמש היתה נפלאה, לא חמה מדי ולא קרה והיום עבר בנעימים.

בסוף המסלול ירדתי לחכות להם ליד הבריכה שהיתה שם. לקח להם זמן להגיע, ונהניתי שוב מהנוף ומהשקט.

אני שמחה שיצאתי גם לטיול הזה. וזהו. עכשיו צפויים כמה שבועות של שקט...
בינתיים אני מרגישה טוב. באמת טוב. חוץ מהעיפות הבלתי נסברת הזו אני שורדת את זה יחסית בשלום.